מטלטלין // מידד אליהו ▪ לילה יורד במדרגות // אסתר שניידר

שתי תערוכות יחיד חדשות של דנה גלריה לאמנות מקיבוץ יד מרדכי מתארחות בחלל הקוביה בירושלים, וחותמות שנה שבה נדדו תערוכות הגלריה בין חללים מארחים שונים.

בתערוכתו מטלטלין מידד אליהו עוסק בניסיון למצוא אחיזה בעיצומה של טלטלה, ולבחון מחדש את החלקים המרכיבים את זהותו האישית והאמנותית. העבודות בתערוכה מנסחות מהלכים של פירוק והרכבה, של פרגמנטציה ושל בניה מחדש, ומציבות בקדמת הבמה את חלקי הצורות, הדימויים והחומרים המרכיבים את עבודת האמנות. על קיר מרכזי נתלו עשרות חלקי קרטון ספוגים בצבעי שמן, המשמשים את אליהו ליצירת הדפסים של דימויים שלמים. לצד הדפס מאורך שנוצר באמצעותם, המדגים קומפוזיציה מלאה, מוצגים גם הפרגמנטים שיצרו אותו כעבודת אמנות בפני עצמה. חלקים המשקפים מוטיבים הודיים (כמו תוכים, כתרים, כותרות עמודים ועיטורים שונים), דימויים המזוהים עם המציאות הישראלית העכשווית (כמו כלי נשק וכלי מלחמה), חלקי גוף וצלליות אנושיות – משתלבים אלה באלה ומסתחררים על הקיר כענן חלקיקים. אליהו מעמיד לבחינה מחודשת את מקורות זהותו ההודית-ישראלית ואת האינטגרציה ביניהם, כמו גם את מקורות עבודתו האמנותית ואת סוגי המדיה והמופעים השונים שלה. בחדר נוסף בתערוכה מופיע אוסף פסלים קטנים, מפוסלים בעיסת נייר ובשעווה ומחופים בפיגמנט כחול עז, המציגים הכלאות בלתי צפויות בין חלקי גוף, כלי עבודה ומוטיבים צמחיים שונים, ומסמלים את מעגל החיים והמוות, הקמילה והלבלוב מחדש. הפסלים נוצרים בתהליך של הצטברות שכבות ושל גריעה, של כיסוי ושל הסרה, ולבסוף מכוסים בפיגמנט גולמי, אבקתי ומתפורר ללא חומר הדבקה מקבע. מצד אחד הפיגמנט הכחול בצורתו הראשונית מעניק לפסלים מרקם קטיפתי וצבעוניות עזה ומהפנטת, המנתקת אותם מן המציאות היומיומית. מצד שני הוא גם מדגיש את שבריריותה ואת פגיעותה של עבודת האמנות (כמטאפורה מתבקשת לחיים) שממשיכה להתפורר גם לאחר השלמתה.

רעיונות על תנועה מחזורית - פתיחה והתכנסות, צמיחה וקמילה - המגיעים מעולמות הטבע והרוח, מופיעים גם בעבודותיה של אסתר שניידר. הציורים בתערוכתה "לילה יורד במדרגות" נוצרו בשלוש השנים האחרונות, לאחר מותו המפתיע בתאונה של אביה, חוקר דתות ומיסטיקה יהודית, והם מבטאים אבל על הפרידה בטרם עת מהאב, אך גם התקרבות אל עולמות הידע שלו, שיש בה גם נחמה. גוף העבודות שנוצר בשנים אלה מתאפיין בצבעוניות אפלה, וביופי כהה ומסתורי שאור פנימי בוקע ממנו. הצורות האורגניות והדימויים מעולם הטבע המאכלסים את הציורים, מייצגים את הקשר בין האדם לבין עץ בארון הספרים היהודי, ומבטאים תנועה מעגלית של פתיחה ושל התכנסות חזרה, של צלילה למעמקים ואז התרוממות מעלה מחדש, כמו תנועת הפתיחה והסגירה של זנב טווס או של כנפי פרפר, כמו מנחי תפילה או יוגה מסוימים, כמו תנועת הפתיחה של הלב; תנועה רגשית שליוותה אותה בתקופת האבל על אביה, שבה נעה בין מחוזות של צער וכאב לבין הודיה על הקיים. התנודה מעלה ומטה, פנימה והחוצה, מהדהדת גם בפסל החדש "לילה יורד במדרגות", שנוצר עבור חלל התצוגה הדו מפלסי ומשתפל על גרם המדרגות. צורתו כשל מבנה אדריכלי בעל 12 מדרגות עליונות ושלוש קשתות תחתונות, ומקור ההשראה שלו הוא מצפה כוכבים בדלהי, הודו, שצורתו דומה. כשם שמרמזת הסמליות הטמונה במספרים הטמונים בו ובמקור ההשראה לפסל, הוא מבטא כמיהה להתעלות רוחנית אמיתית, פנימית, כנה. כזו העומדת בניגוד להתגבהות חיצונית, המבוססת על מרדף חיצוני אחר סממני מעמד וכוח. שניידר מפנה מבט אל כל מדרגה, גשמית ורוחנית כאחד, ומבקשת להכיר בה ולשהות בה באמת, גם במהלך הטיפוס מעלה וגם במהלך הירידה מטה.