חלום והקיץ

התערוכה "חלום והקיץ" מפגישה בין שתי אמניות בנות דורות שונים, מיוריאל בנטוויץ מושנזון (1981-1889),   שפעלה מתחילת המאה הקודמת ועד סוף ימיה, ורחל קיני (נולדה ב־1981), אמנית עכשווית הפועלת בשדה האמנות הישראלית בעשורים האחרונים. כשהראשונה הלכה לעולמה, הגיעה השנייה אל עולמנו.

שתיהן ציירות שצבע האקוורל הוא מרכזי בעבודתן. תכונות החומר הנוזלי והשקוף, המתפשט ונערם, המבטא קיומם של חיים, הן נקודת מוצא להתבוננות ביצירתן. שתי האמניות משקפות באמצעותו את המבט שלהן בסביבתן אל מול עולמן הפנימי, בחלימה או בהקיץ. בנטוויץ מושנזון היטיבה לתאר את נופי ארץ ישראל בראשית ההתיישבות, כפי שהשתקפו ממבטה החולם והתמים, כגן עדן נטול בלהות; קיני מסרבת לאפשר לאקוורל את הפואטיות הלירית ומטעינה אותו בדימויים מתוך השבר החברתי, התרבותי והאישי.  

החלום, בעבודותיה של בנטוויץ מושנזון, ושברו, בעבודותיה של קיני, מייצרים תנועה מעגלית ולא דיכוטומית. קיני עושה שימוש בציוריה של בנטוויץ מושנזון ושותלת אותם בעבודותיה כמחווה המייצרת התחדשות, כשאיפה להצפת התודעה הקולקטיבית וליקיצה מאותו החלום בתקווה שההתפכחות תאפשר בנייה מחודשת, כפי שהיא אומרת: ״לחמול ולהחלים – ואז יהיה אפשר לחלום מחדש״.