כל מקום פנוי ממני // כליל ווקסלר

כל מקום פנוי ממני / כליל ווקסלר

בתערוכה כל מקום פנוי ממני כליל ווקסלר מתריעה על המבול המתקרב באמצעות ציורי פחם גדולי ממדים. בעבודותיה, ההצפה והמים המרכזיים במיתוס המבול, מומרים לבטון, אור מלאכותי ואספלט. חומרים המאפיינים את המרחב העירוני בו בנייני מגורים, גורדי שחקים, מנהרות ותאורת רחוב, חודרים בנוכחותם החומרית אל העמקים והיערות, מרחבי הבר ומגורן של חיות הבר.

כתוצאה מההצפה, הדיכוטומיה המרחבית משתבשת: העיר פולשת לבתי הגידול ולמרחבי הטבע וחיות הבר מגיחות אל המרחב העירוני. הזליגה בין המרחבים מייצרת מפגשים לא מתוכננים ומפתיעים, בין חיות הבר והאדם. מפגשים פיזיים אלו -פנים מול פנים- מאופיינים בתחושות מנוגדות של חרדה ופליאה מדבר מה מוכר וידוע אך זר ומסתורי באותה המידה, פרויד כינה תחושות אלו כ״המאוים״ או ה״אלביתי״ וטען שהן מייצרות משבר אמון של הסובייקט במציאות, המאופיין בהדחקה שמבקשת להתבטא כחרדה.[1] ווקסלר מעמתת אותנו הצופים עם הקטסטרופה העתידה להתרחש - לזליגה בין המרחבים יש סימפטומים בהם החרדה מהמפגש עם הבלתי צפוי עם חיות הבר. קרל אלפרד מאייר (1905-1995), פסיכיאטר שוויצרי ואנליטיקאי יונגיאני טען לקשר בין התערערות נפשו של אדם לבין הידרדרות יחסו אל הטבע והפיכתו למנוכר.[2] היעדר הפחד מהטבע והרצון לשלוט בו מובילה, לפי השקפתו, לערעור מצבו הנפשי של האדם. גם במיתוס המבול ישנה סיבתיות שהובילה לקטסטרופה, ועליה מצביעה כליל ווקסלר בעבודותיה עם הקשרים לחיי אדם - חיה- טבע בזמן שלנו. ווקסלר, תושבת ירושלים, גרה בשכונה הגובלת ביערות, ושוהה במרחב התפר בין העיר ליער באופן יומיומי. חווית הפלישה של האור והכבישים לנחל רבידה הסמוך למגוריה מורגשת ונוכחת בחייה. 

שם התערוכה ״כל מקום פנוי ממני״ הושאל משירה של אגי משעול ונקשר גם בתלמוד 10 הספרות מהזוהר שמתאר את בריאת העולם. טקסט זה מציע פרשנות פואטית על מעשה הבריאה כצמצום של אור אינסופי לכדי נקודה אחת, האור מתפזר לשולי הנקודה על מנת לפנות מקום לבריאה, כמו טבעת שבמרכזה נפער חלל ריק לתוכו נבראו הדברים.

בצניעות, אציע שהמוטיבים המנוגדים בין המלא והריק, האור והחושך המתקיימים במעשה הבריאה, מעסיקים את ווקסלר בפעולת הציור: בשימוש חומרי -הנייר או הבד שהם מצע העבודה של ווקסלר, נשאר חשוף וחומריותו מבצבצת מתוך כתמי הפחם השחור. הפחם הוא למעשה עץ שרוף, גלגול חומרי ליערות המופיעים בציוריה.  גם בנושא – מרחבי הטבע והעיר הזולגים זה אל זה והשאלה על פינוי מקום פיזי ונפשי.

עינב זיו אילון, אוצרת התערוכה

[1]  פרויד, ז' 1968: "המאוים", בתוך:  כתבי זיגמונד פרויד, כרך ד' (מסות נבחרות), תרגום: ח' איזק, תל אביב: דביר. 

[2] קרל אלפרד מאייר (1905-1995) ״אוצר הפרא: מחשבות על מרחבי הבר״, אסופה בעריכת מור קדישזון, תל אביב, בבל.