עד לאן שאני מגיעה

עד לאן שאני מגיעה

אווה אבידר יוצאת למסע הבנוי משלוש מערכות שלובות הקשובות אל התנועה ואל הדרך.

האחת היא פעולה בלתי נשלטת ותשוקה אל האימה מתוך אי הידיעה. המערכה השנייה

נוצרת מתוך שיתוף פעולה עם תנאי המקום והדרך; והשלישית עונה על מגבלות ומאפשרת

אחיזה יציבה ואיפוס חרדה. במעבדה האלכימית של אבידר הדרכים ארוגות זו בזו ומניבות

את ההתרחשויות המנווטות בשייטן בין הלא מודע של החומר, של התהליך ושל הנפש. היא

מנהלת שיחה אינטימית עם המרחב הפנימי והפואטי של החומרים; ובהשיבה את המבט

מהפרשנות אל התופעות עצמן היא מתבוננת בהן כמקור של תודעה. החומרים מתנהלים על

פי טבעם ואבידר שמתמסרת לתנועתם; משלבת מעת לעת כללי משחק כדי לחלוק איתם

רגעים בהבלחה של תופעות עולם.